לקוח: "סמדר אל תעשי לי את זה". אני: "סליחה ב' אבל זה הוא שהתחיל, אני אומרת מה שאני מאבחנת, לא יכולה לומר

  "את יודעת, האבחון ממש עשה לי סדר עכשיו. על פניו זה בדיוק העובד שאני מחפש אבל משהו הפריע לי ולא ממש ידעתי להגדיר מה.

"החלפתי כבר שלוש מזכירות וזה עדיין לא זה, נראה לי שאני עובד אצל המזכירה ולא היא אצלי אבל אין לי כח עוד פעם להתחיל לחפש,

  משפט שאמר לי מועמד לתפקיד מנהל לוגיסטיקה שהגיע אלי לאבחון. אני לגמרי יכולה להבין את חוסר הסבלנות ולפעמים התסכול. אבחונים יכולים להעיק, זה עלול

        כבר במספר ימים אני מצלמת את הסרטון הראשון שלי. לדעתי כבר מאה תייקים ואני עדיין לא מוכנה להוציא אותו. סרטון של

        אחד הסימנים החשובים שבודקים באבחון הגרפולוגי הוא היחס בין שחור ללבן, בין האותיות הכתובות לדף החלק. האותיות הכתובות הן  הנוכחות שלי

      ד' הגיע אלי לתהליך אימוני, המטרה, בחירת מקצוע. פגישה ראשונה, היא מספרת לי על עצמה, .המילים "לא יודעת" הופיעו הרבה, משפט ועוד

          ראיון עבודה מתחיל, אני כהרגלי מברכת לשלום את המרואיין. א' מביט בי וזורק חצי חיוך קשוח. אנחנו נכנסים לעומק הריאיון

מבחן דמות אנוש ועץ הם מבחנים מוכרים, ולכאורה אפשר ללמוד לצייר עץ "נכון" או דמות אנוש "נכונה" בכדי לעבור כראוי את מבחן הציורים. ואני שואלת

          את המשפט הזה שמעתי מ ג',  אמא לנערה מתבגרת שבאה אלי להתייעצות. כל משפט שנאמר בפגישה בנינו ביטא קושי ובלבול

      א' התיישבה אצלי בחדר, פגישה ראשונה. עברו מספר דקות של הכרות, היא החלה לבכות. שתקתי, נתתי לה טישו ומזגתי לה כוס מים.

      ראיון עבודה הוא חלון הזדמנויות קצר בו עלינו לתת את הופעת חיינו, להרשים, לבלוט מעל כולם. זומנת לראיון עבודה? רוצה להגיע מוכן.ה,

    תחסכי לי את הצעקות ובואי נגיע להבנות !!!!   יום שגרתי, יונתן מסיים את בית הספר, אני מקבלת טלפון: "הי אמא, אני נשאר

      אין דבר מדהים יותר מריח פריחת ההדרים. ריח שמבשר את בואו של חג הפסח, ריח שמבשר על טוב, על התחדשות. לאיזו התחלה

    בעבודה שלי עם ארגונים וגם עם אנשים פרטיים אני רואה כמה גמישות מנטאלית, יכולת להשתנות, להתאים עצמך להפתעות, חשובה וקריטית בכדי לשמור על

לקוח: "אני מחפש מנהלת משרד, אבל שתעשה לי גם טלמיטינג. את יודעת, שתהיה ראש גדול, מסודרת, שתהיה עם "סכין בין השיניים". אני: "אתה מבין שזה

אתחיל מהסוף להתחלה, יונתן בריא ושלם, פעלתן מתמיד… יומיים לפני החג מצאתי את עצמי, בשתיים בלילה, בחדר מיון בספרא. יונתן עם כאבי בטן שהתבררו כדלקת

  אני כותבת לא מעט בפייס, משווקת כמו כולם. בזמן האחרון יותר ויותר קשה לי, אני שואלת את עצמי במה אני אחרת מכולם? איך אני

תקיעות …….   היא התיישבה על הספה, נראתה מודאגת, מהורהרת.   אני: "מה קרה"?   נ: "לא יודעת, מרגישה שכלום לא זז, אנחנו כאן תקופה

  עכשיו קיץ, עונת המלפפונים, חופשים, ילדים, ים, סרטים, הכל מרגיש לי מנומנם, בהילוך איטי. אבל בפנים רעש וגעש כי בין לבין צריך לעבוד, להכניס

      אנחנו בשנת 2019, לכאורה הכל פתוח, אנו שמים דגש על חירות אישית, מחשבתית, אנו יכולים לקום וללכת מעבודה שלא נעימה לנו, לשנות

אני יושבת עכשיו במשרד שלי וממתינה למרואיינת, אני מקבלת הודעת וואטסאפ, "הי, אני מתנצלת אבל לא אוכל להגיע (כבר פעם שנייה, ובהודעה של שעה לפני

  בין מאות ראיונות שראיינתי, יש ראיונות שנחקקים בזיכרוני, לטוב ולרע. ראיונות שגורמים לי לצאת ולהמשיך לחשוב עליהם, לנתח אותם, גורמים לי לשאול את עצמי

  כשהשתחררתי מהצבא, לפני דקה וחצי, והתחלתי את דרכי בעולם העבודה פניתי למשרות אדמיניסטרציה ונתקלתי בקושי. לא ידעתי להקליד בשיטה עיוורת על מכונת כתיבה. כן,

כן זום או לא זום? יש לי מתאמנת שאני מלווה מספר חודשים בתהליך לשינוי כיוון בקריירה. עברנו דרך, היא מצאה מקום עבודה לשביעות רצונה. חודשים

כן, לא, שחור לבן.   לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא

סיפור על מילקי והמח האוטומטי. השבוע קבלתי משולח מהסופר, כהרגלי בדקתי את החשבון וגיליתי כי קבלתי גבנ"צ ומלקי שהזמנתי אך לא חויבתי עליהם, יצרתי קשר

לפני כחצי שנה קיבלתי משימה לאתר מועמדים לתפקיד  סמנכ"ל כספים בחברה מאד ותיקה בתחום עיסוקה. ר' הגיע אליי בצהריי היום , אחרי שכבר הספקתי לראיין

  אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה שלי זה המפגש עם אנשים, כל ראיון עבודה הוא מפגש עם אדם חדש. כל ראיון הוא פאזל, סימנים שאני

כשהפחד מתחפש ללא יודעת מה אני רוצה. כמי שעוסקת בייעוצי קריירה כבר לא מעט שנים אני מרבה לשמוע את המשפט "לא יודע מה אני רוצה"

אני והשרקנים שלי. מה הקשר לגרפולוגיה? כן, כן, מגיע לי מזל טוב לרגל הרחבת המשפחה – אנחנו אמא, ילד ושני שרקנים, חץ וקשת (אנחנו יוצאים

אריה הספרייה אחד הדברים שאני מחפשת כשאני מאבחנת לתפקידי ניהול הוא את "אריה הספרייה." אריה הספרייה הוא ספר ילדים מקסים המדבר על הגבול הדק והלא

כוחו של צעד אחד קטן כולנו רוצים לשנות משהו, להצליח, לא משנה באיזה תחום. אנחנו מאוד רוצים אך לפעמים זה מרגיש לנו קשה מידי, גדול

כן, לא, שחור לבן. לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא פעם

אני והקריירה שלי לפני 29 השנה השתחררתי מצה"ל. שירתי בר"ם 2 תה"ש, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, שירות מעניין אך מאתגר ורק חיכיתי לסיימו. אמרתי לעצמי  כי

חלומו של כל מעסיק הם עובדים זמינים, נאמנים שמתייצבים לכל משימה, נותנים שעות בעבודה בלי בעיה ובכל שעה. אפשר להבין את זה אבל האים הם