יש מורים שמשאירים בנו חותם ומסתבר כי גם מנהלים במקום העבודה המשאירים עלינו חותם, לטוב ולרע, שנים רבות קדימה. עבדתי כשלוש שנים מול מנהל בכיר

החיים "מתגלגלים", יום רודף יום, לרוב אנחנו לא פנויים לעצור ולשאול האם מה שקורה לנו נכון, האם הבחירות שלנו, ההחלטות שלנו נכונות, האם טוב לנו?

בד"כ קשה לנו עם "המבזבזים". הילד שרוצה עוד משחק מחשב, הילדה שיוצאת, שוב, למסעדה עם חברות, משרדי הממשלה כמו רווחה והחינוך שצועקים עוד כסף. כאשר

הפרעת הקשב שלי, אהובת ליבי….. אני עצמאית כבר לא מעט שנים, נתקלתי בהרבה עצמאים, בעלי "עסקים קטנים", לתחושתי, רבים מהם, מופרעי קשב. מחד להיות עצמאי

אביב הגיע פסח בא….. טוב, מודה, אני קצת מקדימה אבל זה ממש בפתח ובעבור ארגונים זה הזמן להתארגן על מתנת חג לעבודים. ולמה הנושא מצדיק

התבוננות שקטה מספרת לנו כל כך הרבה על אנשים סביבנו. על התפקידים שכל אחד לוקח על עצמו, מוחצנות, מופנמות, מנהיגות, סוליסטיות, אסרטיביות, יש את משכין

"אני לא יודעת לעשות כלום. אלוהים, אני נשמעת כמו קלישאה אבל התפקיד של בעלי היה לעבוד ואני גידלתי את הילדים. איך נתתי לזה לקרות?!! ידעתי

מה הקשר בין גיוס עובדים לערכים? ההתנהלות היומיומית שלנו משקפת את הערכים שלנו. הדרך בא אנו מדברים, מתייחסים לזולת, הבחירות שלנו, המטרות שאנו מציבים לעצמנו,

הדבר היציב היחידי בחיים הוא חוסר יציבות. רוב הזמן אנחנו מתנהלים בתוך יציבות ושגרה מדומים הנותנים לנו תחושת ביטחון וזה מצוין, עושה את העבודה אך

"כן, אבל הוא איש צבא, מפקד בדרגת סא"ל, איך את אומרת שהוא לא מתאים….." ? מאיפה להתחיל? כן, הכותרת סא"ל בהחלט מרשימה אבל האם היא

עצמת הרכות. מתאמן חדש, בחור יפה, חיוך ביישן ועיניים עצובות. ישבנו ועברנו על האבחון, הוא קרא והנהן בהסכמה, על דברים שנכתבו ברגישות ובזהירות אך עדיין,

"כוחה של הקשבה" לא פעם אנחנו ננעלים על אמונה, דעה, ומתקשים להשתחרר ממנה. לפעמים כי אנחנו מסתמכים על היידע, ההבנה שיש לנו בתחום, לפעמים זה

מזה זמן אני מלווה אישה כבת חמישים בתהליך חיפוש עבודה, באחד המפגשים הראשונים דיברנו על נטוורקינג, ככלי לחיפוש עבודה. והתגובה שקיבלתי הייתה ביטול נחרץ –

לטעות זה לגדול. הרבה יותר קל ונעים שדברים הולכים לנו בקלות אבל הצלחות יכולות לפעמים להרדים אותנו לגרום לנו לעמוד במקום, כי למה לשנות משהו

"אין לי סיכוי, אני יושב מול ילדונת בת 20 וקצת לראיון ומבין שהמשחק מכור"   משפט כזה, ועוד וורסיות שלו, יצא לי לשמוע הרבה בזמן

באושר ובבאשר   בוקר יום ראשון, אני בדרך לפגישה וברמזור מקבלת הודעה שהפגישה מבוטלת בשל מקרה חרום. מה עושים? קורץ לי קפה בבאשר, לשבת ולחשוב

ב': "קשה לי אתו אבל הוא אחד העובדים שאני הכי מעריך". אני: "למה קשה לך אתו"? ב': "כמו שאמרת, הוא עקשן, כשהוא חושב שהוא צודק

מוטיבציה "כמה זה מרגיז שהחבר מהשכבה, ההוא שאף אחד לא התייחס אליו הצליח לקנות וילה, כמה זה לא הגיוני שההיא, האפרורית מהצבא מצאה זוגיות ואני

"אתה יודע שאתה בעייתי?! כבר היינו בסרט הזה, זה לא יחזיק מעמד. אתה רוצה אבל זה לא יוצא, זה חזק ממך". שמעתי את עצמי אומרת

התיישבה מולי מועמדת לתפקיד מנהלת שיווק בחברה גדולה. תחום הקמעונאות, חברה עם אנרגיה מאוד גברית, קשוחה. התחלתי לראיין אותה, עברנו לאבחון. אני מרגישה חוסר נינוחות,

    נ': "לא יכול לסבול יותר את הבוס שלי, נמאס לי שהוא אומר לי מה לעשות. די, אף אחד לא יגיד לי יותר מה

  לקוח: "אני רוצה משהוא צעיר, תוסס, אנרגטי. והוא בדיוק מה שאני מחפש, אחד שאוכל מכירות כמו פיצוחים. תעשי לי את האבחון, דחוף למחר". אני:

      מ' התיישב אצלי עם כתפיים שפופות ועיניים עצובות. " לא יכול יותר להיות במקום העבודה, לא מוצא את הכוחות לקום בבוקר, בא

      כתוב בלשון נקבה אך בהחלט תקף לכל המינים שעל הרצף.   בתוכי יש שתיים – אחת מתוקה, אופטימית, מצחיקה, ילדותית במובן הטוב

      לקוח: "סמדר אל תעשי לי את זה". אני: "סליחה ב' אבל זה הוא שהתחיל, אני אומרת מה שאני מאבחנת, לא יכולה לומר

  "את יודעת, האבחון ממש עשה לי סדר עכשיו. על פניו זה בדיוק העובד שאני מחפש אבל משהו הפריע לי ולא ממש ידעתי להגדיר מה.

"החלפתי כבר שלוש מזכירות וזה עדיין לא זה, נראה לי שאני עובד אצל המזכירה ולא היא אצלי אבל אין לי כח עוד פעם להתחיל לחפש,

  משפט שאמר לי מועמד לתפקיד מנהל לוגיסטיקה שהגיע אלי לאבחון. אני לגמרי יכולה להבין את חוסר הסבלנות ולפעמים התסכול. אבחונים יכולים להעיק, זה עלול

        כבר במספר ימים אני מצלמת את הסרטון הראשון שלי. לדעתי כבר מאה תייקים ואני עדיין לא מוכנה להוציא אותו. סרטון של

        אחד הסימנים החשובים שבודקים באבחון הגרפולוגי הוא היחס בין שחור ללבן, בין האותיות הכתובות לדף החלק. האותיות הכתובות הן  הנוכחות שלי

      ד' הגיע אלי לתהליך אימוני, המטרה, בחירת מקצוע. פגישה ראשונה, היא מספרת לי על עצמה, .המילים "לא יודעת" הופיעו הרבה, משפט ועוד

          ראיון עבודה מתחיל, אני כהרגלי מברכת לשלום את המרואיין. א' מביט בי וזורק חצי חיוך קשוח. אנחנו נכנסים לעומק הריאיון

מבחן דמות אנוש ועץ הם מבחנים מוכרים, ולכאורה אפשר ללמוד לצייר עץ "נכון" או דמות אנוש "נכונה" בכדי לעבור כראוי את מבחן הציורים. ואני שואלת

          את המשפט הזה שמעתי מ ג',  אמא לנערה מתבגרת שבאה אלי להתייעצות. כל משפט שנאמר בפגישה בנינו ביטא קושי ובלבול

      א' התיישבה אצלי בחדר, פגישה ראשונה. עברו מספר דקות של הכרות, היא החלה לבכות. שתקתי, נתתי לה טישו ומזגתי לה כוס מים.

      ראיון עבודה הוא חלון הזדמנויות קצר בו עלינו לתת את הופעת חיינו, להרשים, לבלוט מעל כולם. זומנת לראיון עבודה? רוצה להגיע מוכן.ה,

    תחסכי לי את הצעקות ובואי נגיע להבנות !!!!   יום שגרתי, יונתן מסיים את בית הספר, אני מקבלת טלפון: "הי אמא, אני נשאר

      אין דבר מדהים יותר מריח פריחת ההדרים. ריח שמבשר את בואו של חג הפסח, ריח שמבשר על טוב, על התחדשות. לאיזו התחלה

    בעבודה שלי עם ארגונים וגם עם אנשים פרטיים אני רואה כמה גמישות מנטאלית, יכולת להשתנות, להתאים עצמך להפתעות, חשובה וקריטית בכדי לשמור על

לקוח: "אני מחפש מנהלת משרד, אבל שתעשה לי גם טלמיטינג. את יודעת, שתהיה ראש גדול, מסודרת, שתהיה עם "סכין בין השיניים". אני: "אתה מבין שזה

אתחיל מהסוף להתחלה, יונתן בריא ושלם, פעלתן מתמיד… יומיים לפני החג מצאתי את עצמי, בשתיים בלילה, בחדר מיון בספרא. יונתן עם כאבי בטן שהתבררו כדלקת

  אני כותבת לא מעט בפייס, משווקת כמו כולם. בזמן האחרון יותר ויותר קשה לי, אני שואלת את עצמי במה אני אחרת מכולם? איך אני

תקיעות …….   היא התיישבה על הספה, נראתה מודאגת, מהורהרת.   אני: "מה קרה"?   נ: "לא יודעת, מרגישה שכלום לא זז, אנחנו כאן תקופה

  עכשיו קיץ, עונת המלפפונים, חופשים, ילדים, ים, סרטים, הכל מרגיש לי מנומנם, בהילוך איטי. אבל בפנים רעש וגעש כי בין לבין צריך לעבוד, להכניס

      אנחנו בשנת 2019, לכאורה הכל פתוח, אנו שמים דגש על חירות אישית, מחשבתית, אנו יכולים לקום וללכת מעבודה שלא נעימה לנו, לשנות

אני יושבת עכשיו במשרד שלי וממתינה למרואיינת, אני מקבלת הודעת וואטסאפ, "הי, אני מתנצלת אבל לא אוכל להגיע (כבר פעם שנייה, ובהודעה של שעה לפני

  בין מאות ראיונות שראיינתי, יש ראיונות שנחקקים בזיכרוני, לטוב ולרע. ראיונות שגורמים לי לצאת ולהמשיך לחשוב עליהם, לנתח אותם, גורמים לי לשאול את עצמי

  כשהשתחררתי מהצבא, לפני דקה וחצי, והתחלתי את דרכי בעולם העבודה פניתי למשרות אדמיניסטרציה ונתקלתי בקושי. לא ידעתי להקליד בשיטה עיוורת על מכונת כתיבה. כן,

כן זום או לא זום? יש לי מתאמנת שאני מלווה מספר חודשים בתהליך לשינוי כיוון בקריירה. עברנו דרך, היא מצאה מקום עבודה לשביעות רצונה. חודשים

כן, לא, שחור לבן.   לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא

סיפור על מילקי והמח האוטומטי. השבוע קבלתי משולח מהסופר, כהרגלי בדקתי את החשבון וגיליתי כי קבלתי גבנ"צ ומלקי שהזמנתי אך לא חויבתי עליהם, יצרתי קשר

לפני כחצי שנה קיבלתי משימה לאתר מועמדים לתפקיד  סמנכ"ל כספים בחברה מאד ותיקה בתחום עיסוקה. ר' הגיע אליי בצהריי היום , אחרי שכבר הספקתי לראיין

  אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה שלי זה המפגש עם אנשים, כל ראיון עבודה הוא מפגש עם אדם חדש. כל ראיון הוא פאזל, סימנים שאני

כשהפחד מתחפש ללא יודעת מה אני רוצה. כמי שעוסקת בייעוצי קריירה כבר לא מעט שנים אני מרבה לשמוע את המשפט "לא יודע מה אני רוצה"

אני והשרקנים שלי. מה הקשר לגרפולוגיה? כן, כן, מגיע לי מזל טוב לרגל הרחבת המשפחה – אנחנו אמא, ילד ושני שרקנים, חץ וקשת (אנחנו יוצאים

אריה הספרייה אחד הדברים שאני מחפשת כשאני מאבחנת לתפקידי ניהול הוא את "אריה הספרייה." אריה הספרייה הוא ספר ילדים מקסים המדבר על הגבול הדק והלא

כוחו של צעד אחד קטן כולנו רוצים לשנות משהו, להצליח, לא משנה באיזה תחום. אנחנו מאוד רוצים אך לפעמים זה מרגיש לנו קשה מידי, גדול

כן, לא, שחור לבן. לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא פעם

אני והקריירה שלי לפני 29 השנה השתחררתי מצה"ל. שירתי בר"ם 2 תה"ש, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, שירות מעניין אך מאתגר ורק חיכיתי לסיימו. אמרתי לעצמי  כי

חלומו של כל מעסיק הם עובדים זמינים, נאמנים שמתייצבים לכל משימה, נותנים שעות בעבודה בלי בעיה ובכל שעה. אפשר להבין את זה אבל האים הם