אנחנו בשנת 2019, לכאורה הכל פתוח, אנו שמים דגש על חירות אישית, מחשבתית, אנו יכולים לקום וללכת מעבודה שלא נעימה לנו, לשנות

אני יושבת עכשיו במשרד שלי וממתינה למרואיינת, אני מקבלת הודעת וואטסאפ, "הי, אני מתנצלת אבל לא אוכל להגיע (כבר פעם שנייה, ובהודעה של שעה לפני

  בין מאות ראיונות שראיינתי, יש ראיונות שנחקקים בזיכרוני, לטוב ולרע. ראיונות שגורמים לי לצאת ולהמשיך לחשוב עליהם, לנתח אותם, גורמים לי לשאול את עצמי

  כשהשתחררתי מהצבא, לפני דקה וחצי, והתחלתי את דרכי בעולם העבודה פניתי למשרות אדמיניסטרציה ונתקלתי בקושי. לא ידעתי להקליד בשיטה עיוורת על מכונת כתיבה. כן,

כשהפחד מתחפש ללא יודעת מה אני רוצה. כמי שעוסקת בייעוצי קריירה כבר לא מעט שנים אני מרבה לשמוע את המשפט "לא יודע מה אני רוצה"

אני והשרקנים שלי. מה הקשר לגרפולוגיה? כן, כן, מגיע לי מזל טוב לרגל הרחבת המשפחה – אנחנו אמא, ילד ושני שרקנים, חץ וקשת (אנחנו יוצאים

אריה הספרייה אחד הדברים שאני מחפשת כשאני מאבחנת לתפקידי ניהול הוא את "אריה הספרייה." אריה הספרייה הוא ספר ילדים מקסים המדבר על הגבול הדק והלא

כוחו של צעד אחד קטן כולנו רוצים לשנות משהו, להצליח, לא משנה באיזה תחום. אנחנו מאוד רוצים אך לפעמים זה מרגיש לנו קשה מידי, גדול

כן, לא, שחור לבן. לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא פעם

אני והקריירה שלי לפני 29 השנה השתחררתי מצה"ל. שירתי בר"ם 2 תה"ש, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, שירות מעניין אך מאתגר ורק חיכיתי לסיימו. אמרתי לעצמי  כי

חלומו של כל מעסיק הם עובדים זמינים, נאמנים שמתייצבים לכל משימה, נותנים שעות בעבודה בלי בעיה ובכל שעה. אפשר להבין את זה אבל האים הם