אתחיל מהסוף להתחלה, יונתן בריא ושלם, פעלתן מתמיד… יומיים לפני החג מצאתי את עצמי, בשתיים בלילה, בחדר מיון בספרא. יונתן עם כאבי בטן שהתבררו כדלקת

  אני כותבת לא מעט בפייס, משווקת כמו כולם. בזמן האחרון יותר ויותר קשה לי, אני שואלת את עצמי במה אני אחרת מכולם? איך אני

תקיעות …….   היא התיישבה על הספה, נראתה מודאגת, מהורהרת.   אני: "מה קרה"?   נ: "לא יודעת, מרגישה שכלום לא זז, אנחנו כאן תקופה

  עכשיו קיץ, עונת המלפפונים, חופשים, ילדים, ים, סרטים, הכל מרגיש לי מנומנם, בהילוך איטי. אבל בפנים רעש וגעש כי בין לבין צריך לעבוד, להכניס

      אנחנו בשנת 2019, לכאורה הכל פתוח, אנו שמים דגש על חירות אישית, מחשבתית, אנו יכולים לקום וללכת מעבודה שלא נעימה לנו, לשנות

אני יושבת עכשיו במשרד שלי וממתינה למרואיינת, אני מקבלת הודעת וואטסאפ, "הי, אני מתנצלת אבל לא אוכל להגיע (כבר פעם שנייה, ובהודעה של שעה לפני

  בין מאות ראיונות שראיינתי, יש ראיונות שנחקקים בזיכרוני, לטוב ולרע. ראיונות שגורמים לי לצאת ולהמשיך לחשוב עליהם, לנתח אותם, גורמים לי לשאול את עצמי

  כשהשתחררתי מהצבא, לפני דקה וחצי, והתחלתי את דרכי בעולם העבודה פניתי למשרות אדמיניסטרציה ונתקלתי בקושי. לא ידעתי להקליד בשיטה עיוורת על מכונת כתיבה. כן,

כן זום או לא זום? יש לי מתאמנת שאני מלווה מספר חודשים בתהליך לשינוי כיוון בקריירה. עברנו דרך, היא מצאה מקום עבודה לשביעות רצונה. חודשים

כן, לא, שחור לבן.   לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא

סיפור על מילקי והמח האוטומטי. השבוע קבלתי משולח מהסופר, כהרגלי בדקתי את החשבון וגיליתי כי קבלתי גבנ"צ ומלקי שהזמנתי אך לא חויבתי עליהם, יצרתי קשר

לפני כחצי שנה קיבלתי משימה לאתר מועמדים לתפקיד  סמנכ"ל כספים בחברה מאד ותיקה בתחום עיסוקה. ר' הגיע אליי בצהריי היום , אחרי שכבר הספקתי לראיין

  אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה שלי זה המפגש עם אנשים, כל ראיון עבודה הוא מפגש עם אדם חדש. כל ראיון הוא פאזל, סימנים שאני

כשהפחד מתחפש ללא יודעת מה אני רוצה. כמי שעוסקת בייעוצי קריירה כבר לא מעט שנים אני מרבה לשמוע את המשפט "לא יודע מה אני רוצה"

אני והשרקנים שלי. מה הקשר לגרפולוגיה? כן, כן, מגיע לי מזל טוב לרגל הרחבת המשפחה – אנחנו אמא, ילד ושני שרקנים, חץ וקשת (אנחנו יוצאים

אריה הספרייה אחד הדברים שאני מחפשת כשאני מאבחנת לתפקידי ניהול הוא את "אריה הספרייה." אריה הספרייה הוא ספר ילדים מקסים המדבר על הגבול הדק והלא

כוחו של צעד אחד קטן כולנו רוצים לשנות משהו, להצליח, לא משנה באיזה תחום. אנחנו מאוד רוצים אך לפעמים זה מרגיש לנו קשה מידי, גדול

כן, לא, שחור לבן. לחלומות יש מנהג מוזר, הכל בהם מושלם, בדיוק כמו שאנו רוצים, בדיוק עד הפרט האחרון. אופס, בחיים זה פחות. לא פעם

אני והקריירה שלי לפני 29 השנה השתחררתי מצה"ל. שירתי בר"ם 2 תה"ש, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, שירות מעניין אך מאתגר ורק חיכיתי לסיימו. אמרתי לעצמי  כי

חלומו של כל מעסיק הם עובדים זמינים, נאמנים שמתייצבים לכל משימה, נותנים שעות בעבודה בלי בעיה ובכל שעה. אפשר להבין את זה אבל האים הם