את המשפט הזה שמעתי מ ג', אמא לנערה מתבגרת שבאה אלי להתייעצות.
כל משפט שנאמר בפגישה בנינו ביטא קושי ובלבול שהיא חווה מול המתבגרת שלה,
"זו כאילו לא הבת שלי, לא מצליחה לצפות את התגובות שלה,
הולכת לישון שהיא כולה מתיקות, מתעוררות בבוקר
זועפת ואני לא מבינה מה קרה במהלך שעות הלילה?!
חייכתי אבל ראיתי את המצוקה שהיא חווה,
מתוך המשך דבריה הבנתי את השאלה המקננת בה,
האם זה "רק" גיל התבגרות שיעבור או משהו יותר גדול?
אכן לפעמים לא פשוט להיות ליד המתבגרים שלנו,
אז תחשבו כמה לא פשוט להיות מתבגר.
לשמחתנו הרוב עוברים את הגיל הזה בשלום
אבל יש כאלו שלא.
איך מזהים האם מדובר במשהו חולף
או במצב שעלול להפוך להיות משברי, או כבר משברי?
כגרפולוגית ומפענחת ציורי ילדים
אני יכולה לעלות, די בקלות על מצבי משבר
הדורשים התערבות של איש מקצוע.
אז איך רואים את זה?
למצוקה יש מופעים רבים,
בפוסטים הבאים אתן דוגמאות והסברים.
בתמונה המצורפת כאן אנו רואים כתב קטן במיוחד
ודמות אנוש קטנה הממוקמת במרכז הדף.
הדף מסמל את העולם, את המרחב בו אנו פועלים.
הכתב והציורים מספרים לי איך הכותב רואה את עצמו,
ביחס לעולם, כמה מקום הוא מרשה לעצמו לתפוס.
הכתב הקטן מספר סיפור על רצון להיעלם, תחושת חוסר ערך,
הציור מספר לי על תחושה של חוסר ביטחון קיומי,
"אין קרקע יציבה מתחת לרגליים",
"אני קטן למול העולם".
חשוב לציין שאין להסיק מסקנות מציור אחד
ותהליך האבחון נעשה על סוללת טסטים.
המשך בפוסטים הבאים.
סמדר עמבר – מאמנת אישית וגרפולוגית.
0547990414