אתמול בערב יצאתי להליכה עם יונתן הבן שלי,

רק אני והוא, זמן איכות הרחק מההפגנות והסערות,

בועה של שלווה.

התפתחה בנינו שיחה על הורות יחידנית,

על הדרך שהבאתי אותו לעולם.

הוא שאל ואני עניתי על כל השאלות.

התבוננתי על שנינו, הולכים, צוחקים, מדברים.

עברה  בי מחשבה על נקודת ההתחלה,

על היום שהרעיון על הורות יחידנית החל להתרוצץ לי בראש,

אני גירשתי את המחשבה והיא התעקשה לצוץ כל פעם מחדש,

אני והיא במלחמה, שנתיים שאני בורחת והיא מתעקשת.

המחשבה הפכה למציאות שלי, לשעת ערב שאני ויונתן

הולכים ברגל ומדברים, צוחקים,

מוגנים ושלווים בבועה הפרטית שלנו.

יונתן שאל אותי מה אני בדיוק עושה כשאני מלווה

נשים שרוצות להיות יחידניות.

עניתי לו שאני עוזרת להן להתמודד

עם החששות והפחדים שהתהליך הזה מביא עמו.

עם ההתרגשות והציפייה.

השיחה הזו חידדה לי, שוב, עד כמה הפער בין

הליפני לאחרי, עצום.

פער שקשה להסביר במילים.

אושר ומשמעות גדולים בהרבה

מהפחד ,שאני מודה, לפעמים שיתק אותי.

אם הורות יחידנית רצה גם לך בראש

אבל את לא בטוחה, חוששת, מודאגת,

מוזמנת לפגישה.

נברר האם זו רק מחשבה או רצון

אמיתי להיות אמא.

גם אם גן וגם אם לא

זו התשובה המדויקת לך

סמדר עמבר – מאמנת אישית.

0547990414