משפט שאמר לי מועמד לתפקיד מנהל לוגיסטיקה

שהגיע אלי לאבחון.

אני לגמרי יכולה להבין את חוסר הסבלנות ולפעמים התסכול.

אבחונים יכולים להעיק, זה עלול להרגיש

כמו מכשול בנינו לבין משרה נחשקת.

אני גם מסכימה שאבחונים יכולים לפספס

כי אין אבחון שהוא לגמרי אובייקטיבי, או נטול הטיות.

גם המבחנים הממוחשבים מבוססים על נתונים שהם סטטיסטיקות

או תפיסות מקובלת שלא לוקחות בחשבון את האינדיבידואל.

אפילו הבינה המלאכותית שכולם כל כך מתרשמים ממנה

יכולה לפשל, כי גם היא, בסופו של דבר,

מבוססת על נתונים שיכולים להיות מוטים.

ובכל זאת אבחונים למיניהם נדרשים

על מנת להעמיק את ההיכרות עם מועמדים,

כאשר למגייס יש זמן מוגבל עם המועמדים.

בוודאי בתקופה שבה מועמדים פחות ופחות משתפים פעולה

עם תהליכים ארוכים, מרובי ראיונות אישיים.

יהיה המראיין מוכשר ככל שיהיה, עם ניסיון רב ואינטואיציות חדות,

לעיתים זה לא מספיק ומה שעומד על כף המוזנים הוא תפקיד שצריך לאייש,

פונקציה נדרשת לתפקוד נאות של המערכת.

גיוס שגוי, בוודאי בתפקידים חשובים במערכת,

כרוך בהפסד כספי, באופן ישיר ובאופן עקיף.

לגמרי לגיטימי מצד מעסיקים לבדוק בכל דרך אפשרית את המועמדים שלהם.

כמאבחנת אוסיף עוד נקודה – לעיתים אני מזהה כי לקחת מועמד לתפקיד

יכול לעשות לו עוול, גם אם הוא לא מזהה את זה

כי הוא נורא רוצה את התפקיד, מכל מיני סיבות.

מועמדים צריכים לזכור כי למצוא עבודה זו עבודה

ולכן סבלנות, שיתוף פעולה ואמונה בתהליך

יכולים להפוך אותו ליותר נעים ואפקטיבי.

אני מצידי כמאבחנת יודעת שכל כלי הוא כלי תומך החלטה,

הוא לא שיקול יחידי בהחלטה הסופית.

סמדר עמבר – מאמנת אישית, גרפולוגית מוסמכת

0547990414