לפני כחצי שנה קיבלתי משימה לאתר מועמדים לתפקיד  סמנכ"ל כספים בחברה מאד ותיקה בתחום עיסוקה.
ר' הגיע אליי בצהריי היום , אחרי שכבר הספקתי לראיין כבר 5 מועמדים ורציתי לצאת להפסקה.
עוד בכניסה לחדר, ר' נתן לי תחושה של ריחוק וקרירות. התחלתי את הריאיון במתכונת הרגילה ומהר מאד הבנתי , ש ר' לא ממש ישתף פעולה ואני צריכה ל"סחוט" את המידע ממנו.
כאן אני חייבת לציין כי קורות החיים של ר' היו מרשימים ונראה כי יש לו את הניסיון הנדרש לתפקיד ולכן לא רציתי לוותר מהר מדי.
החלטתי לשנות את כיוון הריאיון…שאלתי אותו מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי…פתאום ארשת הפנים השתנתה וענה לי בחיוך "לנגר, אני בונה, לפעמים משפץ רהיטים", התחלתי לשאול אותו שאלות בנושא ומפה התפתחה שיחה של 15 דקות בנושא, שבהן הוא נידב מידע ופרטים ככל שביקשתי…
אחרי "שהקרח נשבר", ניווטתי את השיחה שוב להמשך ראיון העבודה ובשלב הזה הוא כבר "שיתף פעולה".
הצלחתי להשלים את הריאיון כפי שרציתי ור' עבר אותו בהצלחה רבה.
לאחר שני ראיונות מקצועיים נוספים, ר' אכן התקבל לעבודה ואני יכולתי לרשום עוד השמה מוצלחת.
היום, חצי שנה אחרי, פגשתי את מנכ"ל החברה, "וכבדרך אגב", קבלתי על ההשמה הזו פידבקים חיוביים.
חשבתי לעצמי, כמה בקלות הייתי יכולה לפספס את המועמד הזה.
במקרה זה, הניסיון שלי, הן כמראיינת והן כמאמנת לקריירה,  עשה את ההבדל… הרבה מהמראיינות היו מוותרות ועוברות למועמד הבא.
לפעמים זה פשוט אהבה ממבט שני…..