כן זום או לא זום?
יש לי מתאמנת שאני מלווה מספר חודשים בתהליך לשינוי כיוון בקריירה. עברנו דרך, היא מצאה מקום עבודה לשביעות רצונה. חודשים עברו והיא התחילה להרגיש אכזבה. כשחפרנו בניסיון להבין מה קורה לה, מדוע היא חווה אכזבה עלה העניין של חיבור רגשי למקום.
"אני באה פעמיים בשבוע למשרד, המשרד ריק, אני לא פוגשת אנשים. היה אירוע חברה מושקע ביותר, הגעתי והרגשתי כל כך לבד, לא שייכת" זו טענה ששמעתי כבר מספר פעמים במהלך השנה האחרונה והדבר לא מפליא. עוד אחד מהקשיים שהקורונה הביאה, הקושי לייצר חיבור רגשי לארגון, אצל עובדים חדשים.
הדבר מבליט את העובדה שהדבר שהכי חשוב בשימור עובדים הוא יחסי אנוש טובים, קשר אנושי יומיומי עם העובדים, אקלים ארגוני שבו העובד מרגיש טוב, שרואים אותו כאדם, דבר שבונים לאורך זמן, שיש לו אפקט מצטבר. זה הקפה במטבח, ארוחת הצהריים, שיחות מסדרון. לצערי הקורונה מקשה מאוד לייצר אינטראקציות חברתיות שמאפשרות יצירת חיבור, חברות, הווי משותף, בוודאי לעובדים חדשים שהגיעו לתוך ריבוע של זום ללא היסטוריה משותפת לשאר העובדים.
אז לכל המתלהבים מזה שאפשר לעבוד מהבית, להימנע מפקקים, להישאר בפיג'מה, דעו שיש לזה מחיר. כמו כל דבר בחיים, גם זה צריך להיות במידתיות.