משפט שנאמר בזעם ותסכול
ע"י מתאמנת חדשה שהגיע אלי.
בהחלט יכולה להבין את הכעס
שהאמירה הזו מעוררת כשאנו מחפשים עבודה,
פרנסה באופן דחוף.
נושא שכולנו מכירים ויש מי שיאמר
כבר די "לעוס" מכל הכיוונים.
ובכל זאת בחרתי לכתוב עליו, שוב.

כולנו מכירים את המלכודת הזו ובכל זאת,
בשעות מצוקה נופלים בה, הן כעובדים
והן כמעסיקים.
המציאות מוכיחה שוב ושוב, סטטיסטית,
שאנשים "מוכשרים מידי" לתפקיד,
מתקשים להחזיק מעמד לאורך זמן.
הם בד"כ יגיעו עם הישגים, ניסיון, מעמד מקצועי.
אלא אם כן מדובר בתחום חדש ומרתק במיוחד עבור העובד,
ויש מוטיבציה גבוהה להיות בירידה לצורך עליה.

מקצוע, תפקיד, מהווים חלק מאוד משמעותי
ממי שאנחנו, מהזהות שלנו.
ידע וניסיון שצברנו
הם נכסים שקשה מאוד לוותר עליהם.
גם אם נבוא ממקום רציונלי ,
נתקשה להשלים עם מצב בו אנו מוותרים
על מעמדנו המקצועי,
לא משנה כמה נגיד לעצמנו ואולי אף נתכוון לזה
שאין לנו בעיה עם זה.
התסכול יצוץ ויעלה,
אם מתוך שעמום, אם מתוך כעס על מה שהיה ואבד.
מעסיקים מודעים לזה ולכן נרתעים מזה, בצדק.

זה לא אומר שאין יוצאים מן הכלל,
לרוב זה יצליח אם לעובד יש חוסן מנטלי משמעותי
או צורך פנימי "להוריד פרופיל"
(מסודר כלכלית ורוצה תעסוקה אבל פחות לחץ וכו').
אז בפעם הבאה שאתם שומעים את זה,
קחו את האמירה כמחמאה,
דעו שמגיע משהו נכון יותר עבורכם.

סמדר עמבר –
יועצת ומאמנת לקריירה
גרפולוגית תעסוקתית
0547990414