הרבה מתאמנים שלי מגיעים אלי
"כשאין ברירה, כשהאוויר כבר נגמר"
או לאחר פיטורין.
הם מבינים "שהכתובת הייתה על הקיר"
אבל תחושת נוחות מזויפת,
חשש, קושי לוותר על נכסים שכבר נצברו,
כמו ניסיון, יידע, השכלה.
כל אלו הן סיבות בגללן
אנשים נשארים יותר מידי זמן באותו מקום,
עד שכבר המציאות מחייבת אותם לזוז.

אז איך עושים את זה נכון?

עוברים אבחון ובחינה של נקודת המוצא –
מה הניסון, ההשכלה, ההכשרות, הקשרים,
וכלל הנכסים העומדים לרשותנו.

להגדיר מטרות מדויקות, המתאימות
לגיל, לשלב בו אנו נמצאים בחיים,
לנסיבות החיים שלנו,
בנקודה בה אנו מחליטים על שינוי.
לשאול מה מעניין אותנו עכשיו?
האם אנו עדיין אוהבים את המקצוע שלנו?
כמה הוא עדיין רלוונטי לשוק העבודה?

לחזור לספסל הלימודים.
אם כדי לעבור הכשרה שמטרתה להדביק
את קצב השינויים במקצוע שלנו.
אולי כדאי ללמוד מקצוע חדש?

להאמין בעצמנו, לדעת באמת,
עמוק בתוכנו שאנחנו יכולים לעשות את זה.

לזכור שבגיל הזה כבר עברנו דרך
ולכן יש לעצם הנוכחות שלנו ערך,
לניסיון שלנו יש ערך.
זה לא באמת להתחיל מהתחלה,
יש לנו הרבה נכסים –
ניסיון חיים, כישרונות,
כישלונות
( כן, גם כישלונות הם נכסים).
קשרים עסקיים, חברתיים ועוד.

אפשר לעשות את זה באופן
מדורג, לאט, לאט,
לבנות את הפאזל מחדש.
עצם היציאה לדרך מחדשת בנו כוחות,
מחזקת את החוסן שלנו מול שחיקה.

מומלץ לקבל ליווי מקצועי,
רוח גבית.
ביחד זה תמיד יותר נחמד.

סמדר עמבר
מאמנת ויועצת לקריירה עם משמעות
גרפולוגית תעסוקתית
0547990414