"למה הכוכבים לא נשארים "?
נשמע לירי אבל זה לא.

מנהלת גיוס בחברה טכנולוגית
פנתה אלי לאחר רצף גיוסים כושלים.
"כוכב" נקלט ועוזב אחרי חודשיים, שלושה
ושוב "כוכב "חדש נקלט ועוזב אחרי חודשיים שלושה ושוב….
"הכוכב" האחרון שגויס עדיין איתם אבל
"התיישב על משבצת שחצן בלתי נסבל".
זה מתסכל ובעיקר גורם לנזק, נזק כלכלי ונזק
תדמיתי לארגון, שלא לדבר על
מה זה עושה לעובדים מסביב.

בניתוח מעמיק של האירועים
נראה שלא הייתה סיבה משותפת
לשרשרת העזיבות, כל אחד בחר להמשיך
בדרכו מסיבה אחרת.
עם "הבלתי נסבל" המשיכו, למרות שראו
רמזים לכך בראיונות אבל הלחץ החליט.

בכל זאת יש סיבה משותפת –
"כוכבים לפעמים מסנוורים",
אנחנו בוחרים לראות את מה
שאנחנו כל כך צריכים והם מספקים.
אנחנו מתעלמים או מקטינים את מה
שלא מתאים.

הצלחה של ארגון, של פרויקט, צוות, עובד,
תלויה בכל כך הרבה גורמים.
לא מספיק להיות מוכשר ברמת "הכוכב".
אם "הכוכב" לא יודע לעבוד בצוות,
להסביר את הרעיונות שלו, להגיע בזמן לפגישות,
או לנצל את "הכוכבות" שלו ולבוא בדרישות
אינסופיות למעסיק הוא מכניס הרבה
"רעש" למערכת, פוגע בתפקודה
והתוצאה יותר נזק מתועלת.

כשאני עורכת אבחונים "הכוכב הוא ערום".
אני רואה המון דברים חשובים, מבלי להסתנוור –
יושר ואמינות, סגנון תקשורת, יחסי אנוש, מחויבות,
התנהלות בעבודת צוות, יכולת לקבל מרות,
עמידה בלחצים ועוד…
המון אלמנטים קריטיים הנדרשים מעובד,
גם אם הוא כוכב.
בפעם הבאה תעצרו,
תעשו עוד בדיקה לפני החלטה,
זה שווה את זה.
אולי תחליטו לגייס בכל זאת,
למרות "חולשות" משמעותיות
אבל תדעו מול מי באמת אתם עומדים,
אולי תדעו לנהל אותו נכון יותר.

סמדר עמבר –
מאמנת לקריירה עם משמעות,
גרפולוגית תעסוקתית