כבר במספר ימים אני מצלמת את הסרטון הראשון שלי.

לדעתי כבר מאה תייקים ואני עדיין לא מוכנה להוציא אותו.

סרטון של דקה !!!!.

אז נכון שחלק מזה קשור לזה שהצלם שלי לא מפסיק להצחיק אותי

(ככה זה עם צלמים בני עשר).

כנראה שהחשש שלי להצטלם ולהיחשף גם הוא חלק מהסיפור

אבל הבנתי שיש שם עוד משהו –

הצורך שהסרטון יהיה מושלם, מוקפד, מדויק,

ומה יגידו אם לא?

זה הזכיר לי מתאמנת שעברה אצלי תהליך ובו הבנו

שהצורך שלה לעשות את המשימות שלה, בכל תחום בחיים

באופן מושלם, מעכב אותה ולפעמים אף משתק אותה,

העשייה שהיא אוהבת הופכת למעמסה,

היא לא נהנית מהדרך, רק רואה את התוצאה.

לא נעים לי לומר אבל רוב הזמן המציאות פחות מושלמת מהחלום.

אבל חלום הוא חלום והוא לא כלום אם אנחנו לא פועלים להגשים אותו,

מוציאים אותו לפועל בעשייה ממשית.

אז נכון, התוצרים הראשונים לא יהיו מושלמים,

אבל נשחרר מאיתנו תוצר אחד ונעבור לבא אחריו,

וכל פעם נלמד עוד משהו, נשתפר,

נצבור ניסיון "דרך הרגליים".

אם נתקע על משימה אחת עד אין סוף נמנע מעצמנו את הלמידה.

גם אם העשייה שלנו לא מושלמת, יש לה ערך,

היא עוזרת לנו לתרגל ולהשתפר.

ומה עם הסרטון שלי?

ממתינה שהצלם שלי יחזור מחבר

ויתחיל לעבוד, אתו הכי  כייף לעבוד.