"אני, זה מי שאני חושב שאחרים חושבים שאני" .
תאוריית "האני במראה" של הסוציולוג האמריקאי צ'ארלס הורטון קולי.

איך זה עובד?

"את יודעת, שנים התהלכתי בתחושה שאני
לא טובה באנגלית, למרות שהיו "הוכחות"
שאני כן יודעת אנגלית ברמה טובה,
עשיתי בגרות 5 יחידות באנגלית, בציון 90,
פטור באוניברסיטה, אני קוראת ספרים באנגלית,
אני כותבת, אני מבינה מצוין אנגלית, אבל כל פעם
שאני מנסה להתקבל למשרה ויש
דרישה לאנגלית ברמה גבוהה אני מוותרת".

מסתבר שבשעורי אנגלית, בכיתה ה',
המורה הייתה פונה לילדים באופן רנדומלי,
בלי לשאול מי רוצה, פשוט פונה לתלמיד
ומבקשת ממנו לקרוא קטע באנגלית.
המתאמנת שלי,כילדה, הייתה נלחצת,
מתבלבלת, לא מסוגלת לעמוד בזה.
המורה מצידה, הגיבה להתנהגות הזו,
במבט, הבעת פנים, לא צריך הרבה מעבר לזה.
המתאמנת שלי פרשה את תגובת המורה.
אירועים קטנים שחוזרים על עצמם במשך
שנת לימודים ארוכה, לחץ במהלך השיעור,
שמוביל להימנעות משעורי אנגלית,
פער שנבנה עם הזמן והנה נוצר לנו
דימוי של "אני לא טובה באנגלית"
ויש לכך אפילו "הוכחות חותכות" בשטח,
ציונים גרועים, פחד לנסות, להתמודד, הימנעות.

אירוע אחד, מול בן אדם אחד, "הצליח"
להשפיע ולבנות תחושת חוסר מסוגלות
בכל הקשור לרמת האנגלית שלה.
היא הצליחה לשבור אותו, אבל לא עד הסוף.
עדיין יש בה קול שאומר:
" את לא מספיק טובה באנגלית",
שגורם לה להתנהג כמו
אחת שלא יודעת טוב אנגלית.
היא לא נגשת למשרות שדורשות אנגלית ברמה גבוה!!!
ובכך היא "מאשרת" לעצמה ולסביבה
שהיא לא מספיק טובה באנגלית.

אל תתנו כל כך הרבה כח לאנשים אחרים על החיים שלכם.
תהיו במודעות, תבדקו מה לא מסתדר עם מה שאתם יודעים
על עצמכם, על הגרסה המשודרגת שלכם שנמצאת עמוק בפנים.
תתחילו לאמץ התנהגויות של מי שאתם באמת.

הסביבה תמיד תשפיע עלינו, אין מנוס מכך.
השאלה עד כמה, איפה אנחנו בסיפור, איך אנחנו מגיבים.
אי אפשר להתעלם מיחס הסביבה,
תמיד נפרש את הנאמר לנו, ככה זה עובד.
החכמה להיות במודעות, לשאול את עצמנו שאלות
על הפרשנות שלנו על האירועים,
לא לתת להן לנהל אותנו,
כמו תמיד, להקשיב קודם כל לעצמנו.

רוצים לספר את הסיפור האמיתי שלכם?
מוזמנים ליצור קשר
סמדר עמבר –
מאמנת לקריירה עם משמעות
גרפולוגית תעסוקתית