"אין לי סיכוי, אני יושב מול ילדונת בת 20 וקצת לראיון ומבין שהמשחק מכור"

משפט כזה, ועוד וורסיות שלו,

יצא לי לשמוע הרבה בזמן האחרון, במסגרת עבודה עם בני חמישים פלוס.

הלוואי והייתי יכולה לומר שזו במאה אחוז סתם מחשבה או הרגשה,

אגדה אורבנית, אבל זה לא, לצערי זה לא. יש דברים בגו.

ובכל זאת אפשר למצוא עבודה ואפילו משרות טובות.

זה אולי לוקח יותר זמן, מצריך יותר השקעה אבל אפשרי.

זה תלוי באנרגיות שלנו ובמה אנחנו משדרים.

אם תבואו באמונה וגישה חיובית זו אנרגיה שעוברת ומובילה לתוצאה אחת,

אם תבואו בגישה תבוסתנית, בחוסר אמונה,

גם את זה ירגישו ותקבלו תוצאה אחרת.

הגוף שלנו מדבר, הקול, זקיפות הקומה או שפיפות קומה ומחשבה,

כל אלו מדברים הרבה יותר חזק מהמילים שלנו.

מותר להיות באנרגיות נמוכות לפעמים,

זה לגמרי בסדר וחלק מתהליך מציאת עבודה

אבל כשניגשים לראיון חשוב להשאיר

את "הבאסה" מחוץ לדלת הריאיון, אבל על באמת.

להיות הכי בטוב, הכי בזרימה, באמונה שזה יצליח.

תדמיינו את המראיינת (לרוב זו מראיינת אז תסלחו לי)

כבת שלכם ולא כזו שבאה להכשיל אתכם,

ואתן המראיינות (שוב סליחה) תחשבו על ההורים, דודים שלכם,

האם הם באמת כבר לא רלוונטיים?

האם הם לא באמת יכולים להשתלב ולתרום מניסיונם?

אם שני הצדדים ישנו גישה עולם התעסוקה יזכה ובגדול.

תנסו, מקסימום זה יצליח.